נהיגה בשכרות

לפי סעיף 169ב(א) לתקנות התעבורה, לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור. בסעיף קטן (ג), נקבע כי יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה, העומדת על חמישים מ"ג אלכוהול במאה מיליליטר של דם, או מאתיים ארבעים מיקרוגרם של אלכוהול בליטר של אוויר נשוף.

פסיקת בית המשפט השפיעה על רף האכיפה, שעומד כיום על מאתיים תשעים מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

ראוי לציין כי הדין מחמיר יותר עם נהגים צעירים עד גיל 24 ועם נהגים מקצועיים כגון נהגי מוניות, אוטובוסים, כלי רכב מסחריים ומשאיות. עבור כל אלה, ריכוז האלכוהול המקסימלי המותר עומד על עשרה מ"ג אלכוהול במאה מ"ל דם בלבד או חמישים מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, כיום משטרת ישראל אוכפת את עבירת השכרות כלפי אוכלוסייה זו כאשר נמצא מעל מאה מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. 

עונש המינימום בגין נהיגה בשכרות עומד על פסילת רישיון הנהיגה לשנתיים. לעונש זה נלוות סנקציות נוספות כגון פסילת הרישיון על תנאי, קנסות ואף מאסר מאחורי סורג ובריח. ראוי לציין כי נהגים שרישיונם נפסל למשך שנים עשר חודשים ומעלה בשל הרשעה בנהיגה בשכרות מחויבים לבצע בדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים בתום תקופת הפסילה.

בנוסף, לקצין משטרה קיימת סמכות לפסול את רישיונכם – פסילה מנהלית – לתקופה של 30 ימים באופן מידי; וכן להורות על השבתת רכבכם לתקופה של 30 ימים. 

סמלי סעיף לעבירת נהיגה בשכרות : 

סמל סעיף 6603 – שכרות לאוכלוסיה רגילה.

סמל סעיף 7133 – שכרות לאוכלוסיה מיוחדת.

סמל סעיף 6719 – סירוב להיבדק בדיקת נשיפה (ינשוף)